זוגיות ומשמעותה- מה באמת חשוב בזוגיות 

בפעם הראשונה שפגשתי את רות, היא ניראתה עצובה, "אני לא מבינה למה לא הצלחתי עד היום ליצור זוגיות". "תמיד השגתי כל מה שרצתי, וכאן, פתאום, אני נתקעת". ברגעים הראשונים גם לי לא היה ברור. רות - יפה אמיתית. עיניי שקדים בוהקות, גוף נשי ומתוק. למה היא לא מצליחה? ניסיתי לתפוס את מבטה המושפל ולנסות להבין מה הבעיה. "אני מחפשת מישהו שיתאים לי", אמרה. "שיהיה לנו סטטוס דומה. שלא אתבייש להביא אותו להורים, לחברים. אני רוצה שיראה טוב. שארגיש גאה לידו", ניסתה להסביר ולפרט.

מחשבות שונות עברו בראשי. מצד אחד, חשבתי - מה הקטע הזה של סטטוס? הרי ברור שאם היתה מחזיקה מעצמה מספיק - לא היתה מתעסקת כ"כ בנושא התדמית, ובשאלה - מה יגידו אחרים על בן הזוג שבחרה. מצד שני, היא ראויה בדיוק למה שהיא רוצה. מה אכפת לי אם חשובה לה תדמית, או מראה, או כסף? כמאמנת ויועצת ליצירת זוגיות אני לא מחליטה עבור אנשים איזה בן זוג מתאים להם. זכותה של רות להחליט מהם המרכיבים החשובים בבן הזוג שלה. למה, אם כך, היא לא מצליחה להשיג את זה?

"לוקח המון זמן עד שמשהו מוצא חן בעיני", המשיכה רות. "ואז, כשזה סוף סוף קורה - הוא אף פעם לא רוצה אותי. את יכולה להסביר לי למה זה קורה"?

נסיתי לענות תשובה כנה ומדוייקת, המבוססת על נסיוני כמאמנת ליצירת זוגיות: "אולי זה קורה, כי את בעצם פוחדת מזוגיות? אולי את מנסה, בלא מודע, להכשיל כל קשר זוגי פוטנציאלי. מה דעתך?" שאלתי. "אולי", אמרה. "בהחלט יכול להיות, אבל איפה למדתי לפחד? הזוגיות של הורי דווקא מצויינת. הם חברים טובים, משלימים זה את זה. הייתי שמחה לזוגיות כזו.." "אפשרות נוספת", אמרתי, "היא שאת מרגישה שאינך מתאימה לגבר שאת מחפשת. האם יכול להיות שאת מרגישה שאת לא מחפשת את מה שבאמת מתאים לך? "

רות השתתקה לדקה ארוכה. "את יודעת", אמרה, "לא חשבתי על זה. אני לא בטוחה שאני יודעת מה באמת מתאים לי. תמיד עשיתי את מה שמתאים ונכון ע"פ הסביבה, ובתמורה, אמרו לי שאני מוצלחת וחכמה. כשהבאתי ציונים טובים, כולם היו מרוצים, אבל לעיתים נדירות, כשהייתי טועה, מפשלת או עושה משהו שאינו תואם את הרצון של הוריי - ההורים שלי פשוט היו מתעלמים. אפילו לא מעבירים ביקורת. בכל פעם שהעזתי לעשות משהו שונה מן הציפיות שלהם - הרגשתי אח"כ כמו אפס מוחלט. כאילו אני ממש לא שווה כלום". "את חושבת שזה קשור?" שאלה. כן. אמרתי. אני חושבת שזה קשור.

מבלי להכנס לעומקו של הסיפור הבנתי שרות קיבלה לגיטימציה מועטה מאד להיות מי שהיא, לעשות את מה שהיא באמת אוהבת, ולפתח רצונות עצמאיים. בעצם מותר היה לה להיות רק מה שציפו ממנה. היום, כשהיא רוצה בן זוג וזוגיות, היא לא מסוגלת להגשים את החלומות שלה. למעשה - היא גם לא מעזה לפתח חלומות אמיתיים, ומסתפקת בחלומות 'מיד שניה' - אלה שהוטבעו בה ע"י הקרובים אליה.

בעבודתי כמאמנת ויועצת ליצירת זוגיות, אני פוגשת לא פעם חלומות מן הסוג הזה - חלומות 'מיד שניה': נשים צעירות שחולמות להגשים את רצון הוריהן ולהרגיש שוות, סוף סוף, באופן מלא ומושלם. גברים, שעושים כל מאמץ למצוא חן, ויוצאים רק עם נשים שימצאו חן בעיני ה 'ח'ברה'. נשים שחולמות על 'החתיך של השכונה', גברים שחולמים על 'האישה הכי יפה'... ועוד.. לעיתים אני פוגשת אותם יחד, כזוג, שנה או שנתיים אחרי שנישאו. לא יודעים מה הם עושים יחד. בודדים בעצב שהזוגיות הביאה עימה. בודדים מול ההורים, החברים, המשפחה, שלהם אסור לספר כמה רע - כי הבחירה הרי נראתה בזמנו לכולם כל כך מתאימה..

עבודת האימון עם רות החלה, במקום בו זיהינו, שבעצם אין לה מושג מה היא רוצה באמת. את כל האנרגיות שלה השקיעה בלמצא חן בעיני הסביבה, להתאים לסטאטוס שהוריה היו רוצים עבורה, ולהיות ראויה לתדמית ה 'מצליחנית', שיצרה לעצמה. ביחד התחלנו להבחין בין מה שחשוב לה, לבין מה שחשוב להוריה. בררנו למה היא בכלל רוצה זוגיות, ואיזה ערכים היתה רוצה להגשים בתוך המערכת הזוגיות. לאט לאט הגענו להבנה, שמלבד גאווה על כך שהיא נשואה לגבר 'מוצלח', היא רוצה מישהו לצמוח איתו, ולידו, משהו שיתמוך בה, שיהיה חבר ואהוב. משהו לתמוך בו ולהיות לו חברה ומאהבת.

תוך כדי עבודת האימון, למדה רות על מהותה של המערכת הזוגית. על מה שהיא יכולה להציע מעבר לתדמית ולנוחות. היא למדה שזוגיות היא מקום בו ניתן להרגיש בטוחה, מקובלת בזכות מי שהיה, ולמדה על היכולת שלה לתת הרגשה כזו, של ביטחון ונוחות. במקביל, השתפר מאד הביטחון שלה בעצמה, וביכולת שלה להגשים את מה שהיא רוצה. היא למדה לאהוב את עצמה, בזכות מי שהיא, ולמדה לחיות עם העובדה, שלא תמיד מה שהיא עושה ימצא חן בעיני הסביבה.

בעבודתי, כמאמנת זוגית,  אני יוצאת מנקודת הנחה, שברוב המקרים, הורים, קרובים, ודמויות מחנכות משמעותיות, מנסים לעשות עבורנו את הטוב ביותר. גם כאשר הם מעבירים ביקורת, מבטלים בחירות או מעשים שאנו עושים - אין הם מתכוונים לרע. הם רוצים שנצליח. שנהיה מאושרים. לצערי, לא תמיד הדרך בה הם בוחרים - היא הדרך הנכונה עבורנו. במהלך עבודתי אני מקפידה להבחין בין כוונתם של הורינו, לבין מה שהטביעו בנו בפועל. הכעס על הורים שהטביעו בילדיהם תפיסות מנמיכות, הוא לעיתים שלב חשוב בדרך. אך הדרך אינה מסתיימת שם. בשלב הבא חשוב לסלוח להם. להבין מה באמת ניסו לעשות, כדי שניתן יהיה להתקדם הלאה.

העבודה היסודית והמעמיקה שעשתה רות עם עצמה, הקרינה גם על הסביבה שלה. כשהחלה להביא בני זוג הביתה, בדקו הוריה איך היא מרגישה איתם, והפסיק לשאול 'מה הוא עושה, או מה עושים הוריו'. כאילו גם הם השתנו יחד איתה - או לפחות הבינו, איך לעזור לה להיות מאושרת באמת. היום היא יוצאת כבר חצי שנה עם בחור שהיא אוהבת. מערכת היחסים שלהם מאפשרת לה לצמוח ולהתפתח למקומות שלא העזה לחלום עליהם בעבר. היא מרגישה בטוחה ואהובה, ויודעת להעניק את התחושות הללו לבן זוגה. בעזרת תהליך האימון למדה רות לחלום את החלומות שלה ולמדה להאמין שהיא זכאית להגשים אותם. כשקשה לה, או כשהיא לא יודעת מה היא רוצה - היא פונה היום לעצמה - ובודקת מה באמת חשוב לה, מתוך מה שלמדנו יחד. כמעט אף פעם איננה שואלת את עצמה יותר - איך זה יראה בעיני הסביבה. ובאופן לא מפתיע - ברוב המקרים, גם הסביבה מרוצה.